זמן אלול כמו ענן להתגשם

מזמינה לצאת איתי למסע של סוף הקיץ ושל playlist   "פס הקול" שמלווה אותי במסע הזה.

בין סוף הקיץ לתחילת שנה

אני והזמן היהודי. בין הזיעה, החום, הילדים, החופש הגדול, סוף שנה, מישהו צריך לעשות פה סדר בכל הבאלגן. איזה מזל שיש לנו את לוח השנה היהודי ואיזה מזל שכבר רואים חצבים ,כי זה אומר שאלול כבר כאן.

כמה חם לכתוב כמה חם לחשוב, אוגוסט בחוץ 36 מעלות מרגיש כמו 45. 

ואני הולכת לכתוב על עננים שמתגשמים. עננים, גשמים, הגשמה  נשמע ומרגיש כמו משהו רחוק.

אולי אפשר לחשוב על זה כשיושבים במזגן. ומי יכול לעשות את זה ביחד עם הילדים שמשתגעים בבית ונמסים בחוץ?                               

לעת ערב כשהטמפרטורות נעשות שפויות יותר יצאתי לעשות סיבוב ובגינה שמאחורי הבית

פתאום הזדקף לו חצב שפורח.

חצב מה פתאום חצב עכשיו, אז זהו שזה זמן החצבים.

חצבים פורחים, תיסלם.

מכירת סוף עונה - בין סוף הקיץ לתחילת שנה, בין סליחה לרחמים.

סוף השנה כמו מכירת סוף עונה, זו הזדמנות "לנקות את המדפים", לעשות קצת סדר בחיים שלנו, לראות על מה אפשר לוותר, מה צריך לסדר, על מה צריך לסלוח ועל מה צריך לבקש סליחה. הפעולה הזו של לסדר ולנקות היא תהליך טבעי, הכנה לקראת עשיה חדשה.                               

כדי להתחיל משהו חדש אנחנו צריכים קודם כל לפנות מקום מהדברים הישנים ומהדברים שמפריעים לנו להתקדם.

במהלך השנה אנחנו רצים עובדים עושים, וכשעובדים על פי תוכנית עבודה, שניה לפני שמתכננים את השנה הבאה, בודקים מה הצליח, מה פחות, מה צריך לשפר ומה צריך לחדש.  עבורי , זה בדיוק מה שלוח השנה העברי מזמן  לי סוג של תוכנית עבודה.

יש משהו כבד באוויר החם של סוף הקיץ, כמעט ולא נשארת  אנרגיה, אחרי: שבישלנו, דאגנו לבידור, הבאנו לקחנו, החזרנו, היינו בים, בקניון. ואז מגיע חודש אלול ,הילדים תיכף יחזרו ללימודים 

ויגיעו החגים: ראש השנה ויום כיפור.

שני החגים הללו נחשבים לחגי העתיד, חגים שאין להם עבר. אלו חגים שמדברים על העתיד איך את/ה רוצה לראות את הדברים. 

 

 מת אב ומת אלול , נתן יונתן בביצוע צביקה פיק

בין סליחה לרחמים

אחת הדרכים לפנות מקום לעתיד  היא ללכת "לחוף הסליחה".

אלול הוא חודש הסליחות, יוצאי עדות המזרח מתחילים לומר סליחות בתחילת החודש ויוצאי עדות אשכנז בסוף השבוע האחרון שלו
 

 שער הרחמים, מאיר בנאי

מעין סיכום שנתי  

כשראיתי את החצב בגינה שמאחורי הבית זה היה בשבילי הסימן להתחיל להתבונן פנימה, כמו חצב שמתבצר, להסתכל על מה שקרה לי במהלך השנה אילו מעגלים אני סוגרת, מה השיעורים שעברתי ועל מה אני סולחת.   
 

במהלך השנה קרו לי הרבה דברים והשתדלתי שהם יהיו משמעותיים עבורי.את השנה פתחתי בטיול משפחתי בארה"ב  ואני מסיימת את השנה עם הגיוס של הבכור לצבא.
 

בשנה הזו יצאתי לכמה וכמה "מסעות".  ואחת התובנות החשובות מהמסעות הללו: קודם כל לסלוח לעצמי. לסלוח לעצמי שלא הספקתי, לסלוח לעצמי שוויתרתי, לסלוח לעצמי שלפעמים הייתי עייפה,      לסלוח לעצמי שלא תמיד היה לי כוח, לסלוח לעצמי שלא תמיד הקשבתי לקול הזה שיש לי בפנים.

 

סליחות, לאה גולדברג ביצוע של יהודית רביץ

 

הסליחה שלי מתחילה אצלי בפנים ומשם היא תצא לאדוות נוספות. 

איפה מתחילה הסליחה שלך? 

 

אז אני מסתכלת לשמים מחפשת עננים, חולמת חלומות שיתגשמו. כמו ענן להתגשם.

 

 כמו חצב להתבצר, נעמי שמר בביצוע יהורם גאון

 

 

כשאני כותבת אני שומעת בראש פס קול של שירים,  ששזרתי אותו הפעם בפוסט, גם תמונות מעוררות אצלי השראה.
אתם מוזמנים ומוזמנות להציץ בפינטרסט שלי ולגלות מה נתן לי השראה לפוסט הזה 

מה נתן לכם השראה?