יום כיפור חג העתיד?

"לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון. אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן לא הזמן,

לא הלידה ולא הזהות קובעים את תכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה.

הפנים והלב מכוונים למימד הזמן - לעתיד.

שני מועדים אלו שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיות? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש?"

חוף הצוק
צילום פרטי

יום כיפור נחשב לאחד החגים הקדושים  אם לא הקדוש ביותר במסורת שלנו. לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות של יום כיפור מבית הכנסת, מרכיבה על אופניים, מהצום, מרשימת סרטים או ספרים, תקיעת שופר  
או המלחמה.
קשה להתעלם מעצם קיומו של היום הזה התנועה והתקשורת במרחב הציבורי עוצרים ליום אחד ונותנים הזדמנות לשקט להתבוננות. כל אחד יכול לבחור את התבוננות ואת המקום ששות זאת ביום זה.

בבית הכנסת זו יכולה להיות התבוננות של הקשר עם זה שברא את העולם, או המקום שמבקש רחמים וסליחה . 
יש כאלו שעוסקים במדיטציה או בכל פעילות אחרת שעוזרת לנו לעשות התבוננות פנימית
שכן זו היא המהות העמוקה של יום כיפור לעצור את הכל כולל אכילה ושתיה ולייחד את הזמן להתבוננות.  

התבוננות

                                                             שאריות של החיים עידן רייכל 

אריה בן גוריון (ז"ל) שהיה האחיין של דוד בן גוריון וחי בקיבוץ בית השיטה, עסק גם בשאלות איך לתת צביון רלוונטי לחגים דתיים. וכך הוא כותב על יום כיפור וראש השנה:

"חגי ישראל ברובם הם חגי זיכרון, פרט, משפחה וקהילה נקראים להזכיר ולשחזר בצורה טקסית, אירוע היסטורי משמעותי שקרה בעברנו.

הפרט היהודי נקרא לשאול את עצמו ולחנך את בנו לשאול: מאין באתי, מה מכילה הביוגרפיה שלי?
בפסח, בסוכות ובשבועות אנו שואלים: מתי ואיפה נולדתי: במצרים כעבד, ויצאתי משוחרר.
הייתי במעמד הר סיני. נדדתי במדבר לקראת הארץ המובטחת, התנחלתי ועיבדתי אדמתה.

אבל לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון, אין עבר, אין סיפור, אין דרמה.
לכן, לא הזמן, לא הלידה ולא הזהות קובעים את תוכנם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה.
הפנים והלב מכוונים למימד הזמן - עתיד.
שני מועדים אלה שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיותו? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש?
האם יש לך תמונת עולם אנושית וחברתית? מה דמות החברה הישראלית בעיניך? מה פני קיבוצך?
מה פני ביתך ומשפחתך?

אם אתה רוצה ליצור מציאות אחרת, טובה צודקת יותר, זה תלוי בך בלבד. בשאיפתך לשינוי.
בשאיפתך לגאול את עצמך ואת חברתך. זה תלוי בנדר שלך עכשיו, בהווה, אבל פניך אל העתיד.
לפי זה ראש השנה ויום כיפור הם חגים אנושיים ואופטימיים ופניהם אל האדם ותמונת עתידו."


לאחר שקראתי את דבריו של אריה בן גוריון  הצלחתי להבין איזה סוג של התבוננות מחבר אותי למהות של יום כיפור, מאיפה צריכה לבוא הסליחה שלי והתפילה שלי.

                                                                  נופל וקם - שבק ס'

הרעיון לעסוק בחיפוש דרך חדשה הוא לא רעיון מקורי של אריה בין גוריון.
ש"י עגנון הוציא ספר שנקרא " ימים נוראים"  שהוא אסופה של סיפורים אותם היו נוהגים לספר
בימים הנוראים. שי עגנון חשש שהסיפורים הללו ילכו לאיבוד כיוון שהם נאמרו בעל פה ולכן אסף אותם.
ממליצה בחום רב לקרוא את ההקדמה שלו לספר שם הוא מספר על החוויה האישית שלו בבית הכנסת ביום כיפור. 

וזה הסיפור על הדרך חדשה וחשיבה לעתיד שעל פי המסורת סופר ע"י ' חיים מצאנז משהיה מייסדה של חסידות צאנז, ומגדולי ומנהיגי יהדות מזרח אירופה בדורו.

"אדם תועה (הלך לאיבוד) כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה.
פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. 
באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה.
כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה.
אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים,
אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים.
ועכשיו נחפש דרך חדשה..."

מתוך: ש"י עגנון, ימים נוראים, הוצאת שוקן , עמ' כז-כח

מסצ'וסטס ארה"ב
צילום פרטי 

מה המקום בו הייתם בוחרים להתבונן ביום כיפור, על מה תבוננו ומה הדרך החדשה שלכןם?