יום שבת, 7 בנובמבר 2015

על שרשראות וחיי שרה


דודה שרה (ז"ל) נולדה בשבוע של פרשת חיי שרה. זו הפרשה אותה קוראים השבוע. בתור ילדה קטנה לא כל כך הבנתי את הקונספט של פרשת השבוע. אבל את הסיפור של דודה שרה תמיד ידעתי .

פרשת השבוע מורכבת ממספר פרקים מהתורה, כך שכל פרקי התורה מחולקים ל55 חלקים שנקראים במשך 53 שבועות שיש לנו בשנה.

"העם היהודי קורא באוזני האלוהים את ספר התורה
במשך כל השנה, כל שבוע פרשה,
כמו שחרזדה שסיפרה סיפורים כדי להציל את חייה,
ועד שמגיעים לשמחת תורה
הוא שוכח ואפשר להתחיל מחדש"

יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח

המנהג לקורא כל שבוע את פרשת השבוע התגבש בבל (עירק של היום), הגאונים, ראשי הישיבות,
שחיו במאה ה 7, הנהיגו מנהג זה, וזאת על מנת שלא ישכחו את התורה.
כל פרשה מחולקת ל 7 קטעים אותם קוראים ביום שבת בבית הכנסת. ושמות הפרשות נקבעו לפי המילה הראשונה או מילה מהפסוק הראשון של הפרק.

דודה שרה
דודה שרה, גרה בניין שבו גרתי במרכז תל אביב, הדירה שלה היתה בקומה השניה ממש מעל לדירה של סבתא שושנה, אנחנו גרנו בקומה הרביעית.  דודה שרה היתה הבת השניה והיחידה בין 5 בנים.
היא היתה טיפוס מאד מיוחד וכבר כאישה צעירה  ואמא, עבדה מחוץ לבית  כמנהלת החשבונות של חברת "אביב" בתל אביב, דבר שהיה נדיר בתקופתה. היא היתה היחידה חוץ מסבתא שלי, שהיתה מסוגלת להשתלט על האחים שלה, לפשר ולהשלים גם כשכולם בגרו.

היו לה ולי דברים שאהבנו לעשות ביחד, כמו לראות את הסרט בערבית ביום שישי או לקלוף ביצים לסלט ביצים. ובכלל הדירה שלה, היתה לי כמקום מפלט כשנמאס לי מההורים שלי או מהאחים שלי, פשוט הייתי יורדת למטה ומתיישבת אצלה במטבח או בסלון.


אינתא עומרי 


סבתא שושנה
סבתא שושנה היתה אם שכולה ואלמנה מגיל מאד צעיר.
היא גידלה 4 בנים שובבים ביותר (זאת בשפה נקיה), היא היתה נוהגת לקרוא להם  פרחחים, גם שהיו כבר אבות בעצמם. היא הצליחה להחזיק את כל המשפחה ביד רמה וביידיש מתובלת במעט עברית.
כשברחתי בפעם הראשונה מהבית כשהייתי בת חמש או שש, ברחתי לדירה שלה בקומה הראשונה. כשהייתי חולה, אמא שלי היתה משאירה אותי אצלה והייתי מתפנקת מתחת לשמיכת הפוך העבה שלה, פינוק שהיה שמור רק ליחידי סגולה – 15 הנכדים שלה.
בכל יום רביעי היא היתה נותנת לי כסף ללכת לקנות לה עיתון ביידיש ואני הייתי מבקשת שתקריא לי ותתגרם את החדשות זה אף פעם לא צלח.


סבתא יפה
סבתא יפה עלתה לארץ לבד מפולין, היא בעצם ברחה מהבית כשהיתה בת 16.
היא אמרה בבית שהיא הולכת לישון אצל חברה, יצאה מהבית עם מזוודה קטנה ויותר לא ראתה את הוריה ואת 3 אחיה הצעירים שנרצחו ע"י הפולנים.
סבתא עלתה בספינה לישראל  וסיפרה שהאנייה עגנה ביפו אך  כדי להגיע אל החוף היו צריכים לשוט בסירות קטנות מהספינה אל החוף. כל הסוורים הערבים רבו  מי ייקח אותה בסירה לרציף וזאת כי סבתא הלכה עם חליפה אדומה, חצאית עיפרון וז'קט  שהיא תפרה בעצמה. אתןם בטח יכולים לתאר לעצמכןם את התמונה הזו.

לסבתא יפה היו שלושה ילדים שתי בנות ובן, הבת הבכורה היתה אמא שלי , והבת השניה היתה לאה'לה.
לאה'לה נפטרה בגיל 19 מלוקמיה 5 חודשים לפני שנולדתי.



בתמונה לאה'לה מחייכת ולידה מוזגת שתיה אמא שלי,
התמונה צולמה במרפסת של יוספה במרכז תל אביב.


לאה'לה לפי הסיפורים היתה חברמנית אמיתית.
לא היכרתי אותה, אבל  אוסף התקליטים שלה נמצא עדין אצלנו והיא במיוחד אהבה את אלויס.

ללאה'לה קראו על שם סבתא שלה, שהיא בעצם סבתא רבה שלי.
במשך שנים רבות נשאתי את השם הזה כעול, מי נותן לילדה קטנה שם כזה
והיא לא גרה בבני ברק או מאה שערים.
במשך השנים הציעו לי לשנות אותו להחליף אותו ואני תמיד סירבתי. סירבתי כי ידעתי מה המשמעות שלו במיוחד לסבתא שלי שטיפלה בי מדי יום עד שהלכתי לגן בגיל שנתיים.
  
השם שלי הוא לא רק המורשת שלי, אלא גם המורשת של המשפחה שלי והיא חלק מהמורשת של העם היהודי.




פנים ושמות דני רובס

סבתא שושנה ודודה יוספה נפטרו כשהייתי נערה, 
דודה שרה נפטרה אחרי שכבר הייתי אמא לשנים, 
סבתא יפה נפטרה לפני 4 שנים, 
אמא שלי נפטרה לפני 18 שנה. 
ולאה'לה נפטרה מספר חודשים לפני שנולדתי.
לכל אחת מהנשים הללו היה סיפור חיים מעורר השראה, נשים חזקות ודעתיניות שהשפיעו ועיצבו את מי שאני היום .

אז היום אני נושאת את השם לאה'לה, 
וכל פעם שאני עושה סלט ביצים, דודה שרה תמיד איתי, 
כשאני ישנה צהרים עם הילדים סבתא יפה איתי ושאני סורגת אני יודעת שסבתא יפה מאד גאה, 
כשאני מכינה צ'ולנט אני שומעת את עצמי אומרת בדאגה, האם הוא לא נשרף, ממש כמו שיוספה היתה אומרת. 
כשאני שרה "שיר ליקנתון", אמא שלי נמצאת איתי ועם הילדים שלי. 
וככה אני זוכרת אותן ורוקמת אותן בחיים שלי.


כשאני מתגעגעת לסבתא יפה או לאמא שלי אני עונדת את השרשרת הזו

אלו החוליות של השרשת הפרטית שלי, אבל יש לי עוד שרשראות עשויות מחוליות של:  נשים מקראיות, נשים היסטוריות יהודיות וגם אלו שלא.
יש לי גם שרשראות חדשות, שחלקן עדין מתהווה ואני בוחרת את החוליות שלהן כך  שהיו משמעותיות ומעצימות.  
מה השרשרת שלך? מי הן ה"חוליות" שלה? 

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

גשם הקשב לנשים בחלון



שבוע שעבר ירד הגשם הראשון, ששטף את האבק וניקה את האוויר, כך שאפשר לקחת שאיפה ולמלא את הריאות. הגשם תמיד משמח אותי, נותן לי תחושה של חוץ לארץ ולוקח אותי למקומות בהם גרתי וזמנים בהם הגשם היה מנת חלקי היומית. 




יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה... "

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים  מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה... "אברהם חלפי 
פוסט ליום כיפור על חיבורים של נשמה ,נשים, כוונה ומילים, שיוצרות תפילה.
לא כל אחד מוצא את מקומו בבית הכנסת או במחזור התפילה באופן כללי וביום כיפור בפרט.  אני שייכת לסוג הזה.
מחפשת תפילה
הספרים שלי ליום כיפור

יום שישי, 18 בספטמבר 2015

יום כיפור חג העתיד?


"לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון. אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן לא הזמן,
לא הלידה ולא הזהות קובעים את תכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה.
הפנים והלב מכוונים למימד הזמן - לעתיד.
שני מועדים אלו שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיות? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש?"

חוף הצוק
צילום פרטי


יום שני, 14 בספטמבר 2015

כבר אמרת סליחות השנה?


סליחות זאת הזדמנות מצוינת לבקר בירושלים, לטעום ולהנות מהצבעוניות של המקום,כי ירושלים של הלילה לא דומה לירושלים של בוקר.מזמינה אתכם למסע/סיור  שמתחיל בחסידות גור עם מתכון של חמין מפולין,עובר ברחובות שכונת "מקור ברוך", דרך חצרות בתים עם בורות מים, קבר,ישיבה של צדיק, לוחות פשקוולים, מסיבת חינהממשיך בשכונת "מחנה יהודה" וחיי הלילה  הסוערים של השוק ביום חמישי.ומסתיים ב"שכונת נחלאות", בבית הכנסת הפרסי "אוהבי ציון" בו נהגה משפחת בנאי להתפלל. 

שכונת מקור ברוך ירושלים
צילום פרטי


יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

זמן אלול כמו ענן להתגשם

מזמינה לצאת איתי למסע של סוף הקיץ ושל playlist   "פס הקול" שמלווה אותי במסע הזה.


בין סוף הקיץ לתחילת שנה
אני והזמן היהודי. בין הזיעה, החום, הילדים, החופש הגדול, סוף שנה, מישהו צריך לעשות פה סדר בכל הבאלגן. איזה מזל שיש לנו את לוח השנה היהודי ואיזה מזל שכבר רואים חצבים ,כי זה אומר שאלול כבר כאן.
כמה חם לכתוב כמה חם לחשוב, אוגוסט בחוץ 36 מעלות מרגיש כמו 45. 
ואני הולכת לכתוב על עננים שמתגשמים. עננים, גשמים, הגשמה  נשמע ומרגיש כמו משהו רחוק.
אולי אפשר לחשוב על זה כשיושבים במזגן. ומי יכול לעשות את זה ביחד עם הילדים שמשתגעים בבית ונמסים בחוץ?                               
לעת ערב כשהטמפרטורות נעשות שפויות יותר יצאתי לעשות סיבוב ובגינה שמאחורי הבית
פתאום הזדקף לו חצב שפורח.
חצב מה פתאום חצב עכשיו, אז זהו שזה זמן החצבים.

המטבח

פה תוכלו למצוא פוסטים הקשורים באוכל ויהדות זה תמיד הולך טוב ביחד
מזמינה אתכם להירשם לבלוג שלי ולקבל עדכונים במייל כשיתפרסם פוסט ומתכון חדש :)

Enter your email address:

Delivered by FeedBurner

צור קשר

הי אני לאה פייט,
מוזמים ליצור עימי קשר בנושאים שונים שקשורים ליהדות ולניהול קהילות שפועלות במסגרת זהות ישראלית ויהודית

הספריה

הספריה  כוללת הסתכלות על טקסטים מתוך ארון הספרים היהודי ויהשראלי וכיצד הם משתלבים ביחד.
מזמינה אתכם להירשם לבלוג שלי ולקבל עדכונים במייל כשיתפרסם פוסט 

Enter your email address:


Delivered by FeedBurner

החצר

החצר כוללת היכרות עם קהילות יהודיות בארץ ובעולם על כל גווני הקשת היהודית. 
מזמינה אתכם להירשם לבלוג שלי ולקבל עדכונים במייל כשיתפרסם פוסט חדש

Enter your email address:


Delivered by FeedBurner

החדר

בחדר תמצאו את כל ההגיגים שלי אודות המסע אותו אני עוברת בנבכי היהדות החילונית, ניהול הקהילות, הישראליות והחיבור של כל הרבדים הללו דרך העיניים שלי.

נעים מאד להכיר





נולדתי וגדלתי במרכז תל אביב, עובדה שלא השפיעה על אהבה שלי לטבע ולנופים בכלל ונופי הארץ בפרט. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו כמעט בכל סוף שבוע.

את ילדותי ואת שנות נעורי ביליתי  בין חוף פרישמן ושבט "צופי קהילה" בתל אביב.
בצבא שרתתי כמשקי"ת חינוך וידיעת הארץ בחיל הים בחיפה. והצלחתי  לשלב את אהבה שלי לארץ להדרכה ולים.

התחביב הפך למקצוע, עשיתי תואר ראשון ושני  בלימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן.
ובמשך עשור הדרכתי טיולים בארץ.
אחר כך עבדתי כאוצרת תערוכות במוזיאונים לארכיאולוגיה ולתולדות ארץ ישראל.
במסגרת עבודתי במוזיאונים (מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון השפלה המוזיאון הגיאולוגי ברמת השרון)
פיתחתי תוכניות הדרכה כולל יחידת בגרות בגיאורפיה בשיתוף משרד החינוך ואוניברסיטת תל אביב.

לפני כ7 שנים החלטתי לנסות להתמודד על תפקיד ניהול בתחום שהיה לי חדש והוא תחום הזהות יהודית ישראלית. תפקיד זה משלב רבדים שונים: של ידע בתחום תוכן של ארון הספרים היהודי וישראלי. וידע בתחום הובלה ובינוי של קהילות ופעילים.

העיסוק בתחום זהות יהודית ישראלית פתח לי חלונות רבים ולא בכדי אני מתחברת אל הקטע הבא שכתב בארי צימרמן

"אני לא "חילוני". המילה הזאת צורמת באזני. עם זאת, אני גם לא בדיוק "דתי". יש יהודים "דתיים" שאני חש קירבה גדולה אל יהדותם, ויש יהודים "חילוניים" שיהדותם אינה נוחה לי. בקצרה קצתי במינוחים הללו, שאינם ממפים כראוי את קו ההפרדה הרצוי לי. והנה איש בשורה אני לעצמי היום: יהודי חַלוני אני, ובעלי דבבי, "חילוניים", "דתיים" כאשר יחפצו, יהודים תריסיים המה. מי הוא היהודי החלוני? מי שחלונותיו פתוחים ונשקפים אל יהודים אחרים, אל אפשרויות אחרות, מי שמודע לכך שיש גם חלונות אחרים מהם מביטים בו. והיהודי התריסי, תריסיו מוגפים. בתוך חדרו המוגף יתגורר, לא ישקיף ולא יושקף. חד-אמת עצמותיו תאמרנה. אף לא ידע כי תריסים מוקף הוא. רבים המראות שיראה בחלונותיו המוגפים, אך את עצמו יראה בהם כבמראה. לא אותי, לא את שאר היהודים החלוניים, המביטים בתריסיו בעד חלונותיהם הפתוחים. אשרי, יהודי חלוני אני."

אני החלטתי לחפש את היהודית שלי ולבדוק איך היא רלוונטית לחיים שלי.
מה מתאים לי  ומה אני רוצה להעביר לילדים שלי ויש לי 3 (יובל בצבא, נעה תלמידה בחטיבת ביניים והראל בבית ספר יסודי)


חשוב לי שהיהדות שלי תרגיש כמו בית. תהיה מקום בטוח של מרחב של שאלות, דיאלוג וחיפוש למרות שלפעמים אני לא יודעת מה אני מחפשת. בתוך הבית הזה תמצאו את החדר שלי 




מזמינה אתכם להירשם לבלוג שלי ולקבל עדכונים במייל כשיתפרסם פוסט חדש

Enter your email address:


Delivered by FeedBurner