שבת – שבועות – שבת

הכותבת שזו אני : לא דתיה, גם לא הייתי דתיה, לא שומרת הלכה, אבל שומרת על היהדות שלה.

שבת – שבועות

ככה בעיצומו של החג התיישבתי לכתוב על השבועות  שלי. השנה  שבועות ממשיך את תחושת השבת
ולשניהם שבת ושבועות יש פינה גודלה אצלי.

יש לי חיבה עזה לחג שבועות כיוון שהוא מכיל שכבות רבות כמו עוגה טובה. ולכל שכבה הטעם שלה והערך שלה. ואפשר רק מריבוי  השמות של החג להבין את השכבות שבו: חג הביכורים, חג מתן תורה, שבועות. וכדי לתת עוד עומק ותוכן לחג קוראים את מגילת רות. סיפור מקסים, אם אתם שואלים אותי, כי מגילת רות היא סיפור קצר ולעניין: סה"כ 4 פרקים הגיבורות הן נשים - נעמי ורות, יש סיפור על חלום ושברו משפחה ממעמד גבוה שהגברים בה מתים והנשים מאבדות את כל רכושן ומעמדן, ויש גבר שיכול להציל אותן -  בועז וסיפור אהבה שמתרחש על רקע תפאורה רומנטית בשדה ובגורן. וסוף טוב. בזכות סיפור אהבה הזה אני ואתןם נמצאים כאן.

לקראת שבועות

כמו בני ישראל במדבר שהתכוננו לקראת חג מתן תורה וקיבלו הוראות מה לעשות לפני האירוע החשוב הזה: לעשות כביסה, לעמוד ולחכות בפינה  ובקיצור הכנות של כ 3 ימים מי שרוצה לקרוא עוד מוזמן לקרוא בספר שמות פרק י"ט .
כך גם אני השנה התכוננתי לקראת חג שבועות במפגש נשים מרתק של קבוצת נשים  דתיות ולא דתיות מרמת השרון. נפגשנו להפרשת חלה, לכבוד כמה דברים אבל בעיקר לקראת חג השבועות שעוסק גם בענייני חיטה ותבואה.

נפגשנו על הגג של אחת מחברות הקבוצה וברכות ובפתיחות הפרשת החלה הפכה לערב קסום ומלא בעוצמה נשית,יסלחו לי הקוראים הגברים  אבל רק כמו שנשים יודעות לייצר. טקס הפרשת חלה דורש פוסט משל עצמו וגם תורו יגיע. במהלך הטקס שלנו דיברנו וייחלנו לשלום.

כל אחת יצאה כמובן עם חלה ואני יצאתי  גם עם איזו תחושה של כוונה.

ה"רות שלי"

השנה "רות" מדברת אלי                                                                                                           מעבר לחסדים שהיא מחלקת במגילה ומעבר לזה שהיא שונה  - גרה, ולא בהכרח חלק מהקהל -  גם אני לפעמים מרגישה ככה. את "רות" שלי מצאתי בשיר של חלי ראובן ,  אותה הכרתי במרחבי הפייסבוק ותוכלו לקרוא עוד שירים שהיא חורזת ורוקמת מנימי הלב. ותודה גדולה לחלי שנתנה את רשותה להשתמש בשיר שלה בפוסט זה.

רות / חלי ראובן

כל אשה
צריכה לעשות לה
בתוכה
רות אחת כזו
שלא תעזוב אותה לעולם
שתתמסר לה עד כלותיה
שתדע לאמר לה
בכל עת
"כי אל אשר תלכי אלך
ובאשר תליני - אלין
עמך-עמי
ואלוהייך - אלוהיי"
אשה 
צריכה לגדל בת
קול כזו
אהבה כזו לעצמה,
נחל שיפכה בקירבה,
כל אשה 
צריכה להפרות בה
זרעי אמונה כאלו
שיעמדו איתנים
גם כשהלב שלה
מחליק במדרגות
ומאבד את כוחותיו
גם כשהיא הורסת את עצמה
למרות כל ההבטחות,
תמיד 
תמיד
צריכה אשה
שתשב בקירבה
רות אחת
שלא תיתן לה להפריד אותה מעצמה
לא בחייה
ולא במותה
שתדע לאמר לה
מילים משקמות
שמנשימות בה חיים,
בכל שדה
במרגלות כל גורן,
וליד כל איש שתבוא עימו:
"ברוכה את בתי"
"היטבת חסדך"
"אשת חיל את", 
כל אשה צריכה
לעשות לה
רות
וראות
ורעות
עם נפשה
ולבוא בקירבה בנועמי נועם ועדינות לב

שבועות- שבת

קשה לא לשים לב לאותיות הדומות ולשורש ש.ב.ע ,ממנו נגזרות המילים שבועות ושבת .

ענייני השבת מעיסקים אותי פעם בשבוע ולא מתוך מקום של שמירת הלכה אלא מתוך נסיון לבדוק כל הזמן איך לתרגל שבת.
לא מתוך מקום של איסור: לא להדליק, לא לנסוע, לא  לבשל.
אלא מתוך מקום של איזה ערך יש למה שאני עושה שקשור בערכים של שבת.
נשמע בומבסטי, אז זהו שלא. מי שרוצה לשמוע עוד מוזמן להירשם ולבוא לשמוע את הסשן "כמעט שבת שלום"  ביום רביעי ה29.6 ,שאני מעבירה בלימוד תל אביב  תקליקו לפרטים והרשמה

אבל שבת זה לא רק שבת שלי השבת היא גם במרחב הציבורי ומי שזה מענין אותו מוזמן לבוא לכנס השקת הקואלציה השבת ישראלית שאני מארחת ברמת השרון

תוכנית כנס השבת

 ותמצאו עוד פרטים בקישור כאן כנס

שיהיה לנו המשך חג מבורך

על שרשראות וחיי שרה

דודה שרה (ז"ל) נולדה בשבוע של פרשת חיי שרה. זו הפרשה אותה קוראים השבוע. בתור ילדה קטנה לא כל כך הבנתי את הקונספט של פרשת השבוע. אבל את הסיפור של דודה שרה תמיד ידעתי .

פרשת השבוע מורכבת ממספר פרקים מהתורה, כך שכל פרקי התורה מחולקים ל55 חלקים שנקראים במשך 53 שבועות שיש לנו בשנה.

"העם היהודי קורא באוזני האלוהים את ספר התורה
במשך כל השנה, כל שבוע פרשה,
כמו שחרזדה שסיפרה סיפורים כדי להציל את חייה,
ועד שמגיעים לשמחת תורה
הוא שוכח ואפשר להתחיל מחדש"

יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח

המנהג לקורא כל שבוע את פרשת השבוע התגבש בבל (עירק של היום), הגאונים, ראשי הישיבות,
שחיו במאה ה 7, הנהיגו מנהג זה, וזאת על מנת שלא ישכחו את התורה.
כל פרשה מחולקת ל 7 קטעים אותם קוראים ביום שבת בבית הכנסת. ושמות הפרשות נקבעו לפי המילה הראשונה או מילה מהפסוק הראשון של הפרק.

דודה שרה
דודה שרה, גרה בניין שבו גרתי במרכז תל אביב, הדירה שלה היתה בקומה השניה ממש מעל לדירה של סבתא שושנה, אנחנו גרנו בקומה הרביעית.  דודה שרה היתה הבת השניה והיחידה בין 5 בנים.
היא היתה טיפוס מאד מיוחד וכבר כאישה צעירה  ואמא, עבדה מחוץ לבית  כמנהלת החשבונות של חברת "אביב" בתל אביב, דבר שהיה נדיר בתקופתה. היא היתה היחידה חוץ מסבתא שלי, שהיתה מסוגלת להשתלט על האחים שלה, לפשר ולהשלים גם כשכולם בגרו.

היו לה ולי דברים שאהבנו לעשות ביחד, כמו לראות את הסרט בערבית ביום שישי או לקלוף ביצים לסלט ביצים. ובכלל הדירה שלה, היתה לי כמקום מפלט כשנמאס לי מההורים שלי או מהאחים שלי, פשוט הייתי יורדת למטה ומתיישבת אצלה במטבח או בסלון.

אינתא עומרי 

סבתא שושנה
סבתא שושנה היתה אם שכולה ואלמנה מגיל מאד צעיר.
היא גידלה 4 בנים שובבים ביותר (זאת בשפה נקיה), היא היתה נוהגת לקרוא להם  פרחחים, גם שהיו כבר אבות בעצמם. היא הצליחה להחזיק את כל המשפחה ביד רמה וביידיש מתובלת במעט עברית.
כשברחתי בפעם הראשונה מהבית כשהייתי בת חמש או שש, ברחתי לדירה שלה בקומה הראשונה. כשהייתי חולה, אמא שלי היתה משאירה אותי אצלה והייתי מתפנקת מתחת לשמיכת הפוך העבה שלה, פינוק שהיה שמור רק ליחידי סגולה – 15 הנכדים שלה.
בכל יום רביעי היא היתה נותנת לי כסף ללכת לקנות לה עיתון ביידיש ואני הייתי מבקשת שתקריא לי ותתגרם את החדשות זה אף פעם לא צלח.


סבתא יפה
סבתא יפה עלתה לארץ לבד מפולין, היא בעצם ברחה מהבית כשהיתה בת 16.
היא אמרה בבית שהיא הולכת לישון אצל חברה, יצאה מהבית עם מזוודה קטנה ויותר לא ראתה את הוריה ואת 3 אחיה הצעירים שנרצחו ע"י הפולנים.
סבתא עלתה בספינה לישראל  וסיפרה שהאנייה עגנה ביפו אך  כדי להגיע אל החוף היו צריכים לשוט בסירות קטנות מהספינה אל החוף. כל הסוורים הערבים רבו  מי ייקח אותה בסירה לרציף וזאת כי סבתא הלכה עם חליפה אדומה, חצאית עיפרון וז'קט  שהיא תפרה בעצמה. אתןם בטח יכולים לתאר לעצמכןם את התמונה הזו.

לסבתא יפה היו שלושה ילדים שתי בנות ובן, הבת הבכורה היתה אמא שלי , והבת השניה היתה לאה'לה.
לאה'לה נפטרה בגיל 19 מלוקמיה 5 חודשים לפני שנולדתי.

בתמונה לאה'לה מחייכת ולידה מוזגת שתיה אמא שלי,
התמונה צולמה במרפסת של יוספה במרכז תל אביב.

לאה'לה לפי הסיפורים היתה חברמנית אמיתית.
לא היכרתי אותה, אבל  אוסף התקליטים שלה נמצא עדין אצלנו והיא במיוחד אהבה את אלויס.

ללאה'לה קראו על שם סבתא שלה, שהיא בעצם סבתא רבה שלי.
במשך שנים רבות נשאתי את השם הזה כעול, מי נותן לילדה קטנה שם כזה
והיא לא גרה בבני ברק או מאה שערים.
במשך השנים הציעו לי לשנות אותו להחליף אותו ואני תמיד סירבתי. סירבתי כי ידעתי מה המשמעות שלו במיוחד לסבתא שלי שטיפלה בי מדי יום עד שהלכתי לגן בגיל שנתיים.
  
השם שלי הוא לא רק המורשת שלי, אלא גם המורשת של המשפחה שלי והיא חלק מהמורשת של העם היהודי.

פנים ושמות דני רובס

סבתא שושנה ודודה יוספה נפטרו כשהייתי נערה, 
דודה שרה נפטרה אחרי שכבר הייתי אמא לשנים, 
סבתא יפה נפטרה לפני 4 שנים, 
אמא שלי נפטרה לפני 18 שנה. 
ולאה'לה נפטרה מספר חודשים לפני שנולדתי.
לכל אחת מהנשים הללו היה סיפור חיים מעורר השראה, נשים חזקות ודעתיניות שהשפיעו ועיצבו את מי שאני היום .

אז היום אני נושאת את השם לאה'לה, 
וכל פעם שאני עושה סלט ביצים, דודה שרה תמיד איתי, 
כשאני ישנה צהרים עם הילדים סבתא יפה איתי ושאני סורגת אני יודעת שסבתא יפה מאד גאה, 
כשאני מכינה צ'ולנט אני שומעת את עצמי אומרת בדאגה, האם הוא לא נשרף, ממש כמו שיוספה היתה אומרת. 
כשאני שרה "שיר ליקנתון", אמא שלי נמצאת איתי ועם הילדים שלי. 
וככה אני זוכרת אותן ורוקמת אותן בחיים שלי.

כשאני מתגעגעת לסבתא יפה או לאמא שלי אני עונדת את השרשרת הזו

אלו החוליות של השרשת הפרטית שלי, אבל יש לי עוד שרשראות עשויות מחוליות של:  נשים מקראיות, נשים היסטוריות יהודיות וגם אלו שלא.
יש לי גם שרשראות חדשות, שחלקן עדין מתהווה ואני בוחרת את החוליות שלהן כך  שהיו משמעותיות ומעצימות.  
מה השרשרת שלך? מי הן ה"חוליות" שלה? 

גשם הקשב לנשים בחלון

שבוע שעבר ירד הגשם הראשון, ששטף את האבק וניקה את האוויר, כך שאפשר לקחת שאיפה ולמלא את הריאות. הגשם תמיד משמח אותי, נותן לי תחושה של חוץ לארץ ולוקח אותי למקומות בהם גרתי וזמנים בהם הגשם היה מנת חלקי היומית. 

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה... "

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים  מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה... "אברהם חלפי 
פוסט ליום כיפור על חיבורים של נשמה ,נשים, כוונה ומילים, שיוצרות תפילה.
לא כל אחד מוצא את מקומו בבית הכנסת או במחזור התפילה באופן כללי וביום כיפור בפרט.  אני שייכת לסוג הזה.

מחפשת תפילה

הספרים שלי ליום כיפור

יום כיפור חג העתיד?

"לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון. אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן לא הזמן,

לא הלידה ולא הזהות קובעים את תכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה.

הפנים והלב מכוונים למימד הזמן - לעתיד.

שני מועדים אלו שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיות? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש?"

חוף הצוק
צילום פרטי

כבר אמרת סליחות השנה?

סליחות זאת הזדמנות מצוינת לבקר בירושלים, לטעום ולהנות מהצבעוניות של המקום,כי ירושלים של הלילה לא דומה לירושלים של בוקר.מזמינה אתכם למסע/סיור  שמתחיל בחסידות גור עם מתכון של חמין מפולין,עובר ברחובות שכונת "מקור ברוך", דרך חצרות בתים עם בורות מים, קבר,ישיבה של צדיק, לוחות פשקוולים, מסיבת חינהממשיך בשכונת "מחנה יהודה" וחיי הלילה  הסוערים של השוק ביום חמישי.ומסתיים ב"שכונת נחלאות", בבית הכנסת הפרסי "אוהבי ציון" בו נהגה משפחת בנאי להתפלל. 

שכונת מקור ברוך ירושלים
צילום פרטי

זמן אלול כמו ענן להתגשם

מזמינה לצאת איתי למסע של סוף הקיץ ושל playlist   "פס הקול" שמלווה אותי במסע הזה.

בין סוף הקיץ לתחילת שנה

אני והזמן היהודי. בין הזיעה, החום, הילדים, החופש הגדול, סוף שנה, מישהו צריך לעשות פה סדר בכל הבאלגן. איזה מזל שיש לנו את לוח השנה היהודי ואיזה מזל שכבר רואים חצבים ,כי זה אומר שאלול כבר כאן.

כמה חם לכתוב כמה חם לחשוב, אוגוסט בחוץ 36 מעלות מרגיש כמו 45. 

ואני הולכת לכתוב על עננים שמתגשמים. עננים, גשמים, הגשמה  נשמע ומרגיש כמו משהו רחוק.

אולי אפשר לחשוב על זה כשיושבים במזגן. ומי יכול לעשות את זה ביחד עם הילדים שמשתגעים בבית ונמסים בחוץ?                               

לעת ערב כשהטמפרטורות נעשות שפויות יותר יצאתי לעשות סיבוב ובגינה שמאחורי הבית

פתאום הזדקף לו חצב שפורח.

חצב מה פתאום חצב עכשיו, אז זהו שזה זמן החצבים.